<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ט</h1>
<h2>דף סא:</h2>
בארבעה מקומות הזהירה תורה על פריה ורביה בפרשת בראשית ובפרשת נח ותנן ביבמות בפרק הבא על יבמתו שב"ה אומרים לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו זכר ונקבה (ע"פ יראים סי' תי"ג). ומסקינן (ס"ב ב') שאם מתו הזכר והנקבה והיו להם בנים זכר מזה ונקבה מזה אפילו היתה הנקבה מן הזכר [פטור], בני בנים הרי הם כבנים, אבל אינו מועיל זכר ונקבה מאחד מהם בלבד. עוד שנינו שם (ס"ד א') נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל. לא רצה מוציאין (אותו) [אותה] בעל כרחו אפילו בשוט כדאיתא בפרק המדיר (כתובות ע"ז א') (רי"ף יבמות דף כ"א א'). ותניא בגמרא (יבמות שם) אע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר שנאמר (בראשית ט"ז ג') (ויהי) מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המניין, פירוש שיש לתלות שמה שלא הוליד זהו בעון חוצה לארץ (ע"פ יראים שם וכ"ה בפירוש רש"י בגמרא). אבל רש"י פירש בפירוש חומש שמה שחוצה לארץ אין עולה לו מן המניין זהו דווקא באברהם לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול אלא בארץ, משמע דשהה עשרה שנים אף בחוצה לארץ יוציא וכן פסק רבינו משה (אישות פט"ו ה"ז ע"ש) ורב אלפס (ע"ש דף כ' א'—ב'). אמנם אני ראיתי בירושלמי דהבא על יבמתו (דף ל"ז ב') רבי אמי בשם ריש לקיש מקץ עשר שנים וגומר צא שנים שעשה בחוצה לארץ ותני כן חלה הוא או שחלתה היא או שהלך למדינת הים אינם עולין. ואיתמר (יבמות ס"ב א') היו לו בנים בגיותו ונתגייר רבי יוחנן אומר קיים פריה ורביה וריש לקיש אמר לא קיים, והלכה כרבי יוחנן. היו לו בנים ומתו רב הונא אומר קיים מצות פריה ורביה ורבי יוחנן אומר לא קיים והלכה כרבי יוחנן (ס"ב א'—ב').
<h2>דף סב:</h2>
עוד שם פסקינן הלכה כרבי יהושע דאף על פי שנשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו ויוליד בנים שנאמר (קהלת י"א ו') בבקר זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידיך, וכתב רב אלפס דמדרבנן קאמר אף על פי דמדאורייתא נפטר בבן ובת.
<h2>דף סה:</h2>
עוד שנינו שם האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה, ואימתי נתחייב האיש להתחיל במצוה זו כדתנן (אבות פ"ה מכ"א) בן שמנה עשרה לחופה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה (רמב"ם אישות פט"ו ה"ב וע"ש) כדאיתא בפרק קמא דקידושין (כ"ט ב'). ואם חשקה נפשו בתורה כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו, אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבא לידי עברה (ע"פ רמב"ם שם ה"ג ע"ש).
מסקינן בפרק הבא על יבמתו שאף על פי שאשה אינה מצווה על פריה ורביה מכל מקום אם תבעה אשה את בעלה בבית דין שיגרשנה מפני שאין לה בנים ואמרה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה כלומר שצריכה לבן שתשען עליו לעת זקנותה ואם תמות יקברנה אומר שם כי הא ודאי כופין אותו להוציא וליתן כתובה, ופוסק רבינו חננאל דתוספת אין לה דאדעתא למיפק לא אוסיף לה ודקדק מהא דבריש אף על פי (כתובות נ"ד ב') שאמרינן תנאי כתובה ככתובה למאי נפקא מינה למורדת ולמוחלת כו' ולא קאמר נפקא מינה לבאה מחמת טענה [ולאשה שאין לה בנים].
